ההבדל שחשוב להכיר: אשפוז פסיכיאטרי מרצון או בכפייה

אשפוז פסיכיאטרי מרצון או בכפייה: מה בעצם ההבדל ואיך לא להסתבך עם האיש בחלוק הלבן?

תדמיינו את התמונה הבאה: יום בהיר אחד אתם מוצאים את עצמכם עם בחור נחמד שלובש חלוק לבן ומציע לכם "פסק זמן" ממירוץ החיים, אלא שכשהדלת נסגרת, אתם מתחילים לחשוב שאולי לא מדובר בבית מלון חמישה כוכבים. אפוף במיתוסים, סיפורים מפוקפקים וסדרות בנטפליקס – האשפוז הפסיכיאטרי הוא אחד הנושאים הכי בלתי מובנים ו"מפחידים" בעולם הרפואה. אז לפני שאתם רצים לחלוק את הסטרייטג'קט עם החבר'ה או מנסים לברוח דרך החלון עם הכפית של היוגורט, בואו נבין רגע מה ההבדל האמיתי בין אשפוז מרצון לכפוי (רמז: זה כבר לא כמו בסרטים).

1. אשפוז מרצון: "צ'ק אין" אישי או חופשה שלא בדיוק תעלה לאינסטגרם?

אוקיי, ברצינות, מי מתאשפז מרצון, ומה הרעיון?

קודם כל, בואו נעשה משהו ברור מאוד: אשפוז פסיכיאטרי מרצון הוא לא חופשה בהוואי. מדובר בהחלטה אישית (כן, כן – עד כמה שזה נשמע מוזר), שבה האדם בעצמו מודע לכך שהוא זקוק לעזרה מקצועית ורוצה למנוע החמרה של המצב שלו. במילים פשוטות: אתה לא כפות למיטה, לא נכלא בלי הטלפון שלך, ולרוב(!) איש לא מכריח אותך לשיר עם להקת האחיות בלילה.

• יתרונות: סביבה תומכת, טיפול מקצועי, אפשרות לעזוב במרבית המקרים כשמרגישים טוב יותר.
• חסרונות אפשריים: סטיגמה חברתית מוגזמת, אוכל מוסדי שמעולם לא זכה בכוכב מישלן (אבל בחייכם, הגעתם לקבל טיפול, לא סושי).

אז למה בכל זאת כל הסטיגמות?

כי נראה לנו שטיפולים פסיכיאטריים נמצאים רק על ספקטרום של "מי שלא נורמלי". תופתעו לגלות שזה ממש לא נכון. בעולם האמיתי, אנשים מכל התחומים – מהייטק, מתעשייה ואפילו כוכבי ספורט בינלאומיים כמו סימון ביילס ונעמי אוסקה – עושים 'צ'ק אין' גדול ואמיץ כדי לטפל בעצמם. וזה לא הופך אותם לפחות מגניבים.

2. אשפוז בכפייה: מפחיד כמו שזה נשמע או דרמת יתר סביב הנושא?

איך מגיעים בכלל למצב הזה?

אתם לא באמת מאמינים שאיש עם חלוק לבן מסתובב ברחובות עם רשת פרפרים לתפוס עוברי אורח, נכון? אשפוז כפוי בישראל – וברוב העולם המערבי – הוא לא משהו שקורה בהחלטה של רגע. בדרך כלל מדובר במצבים חריגים בלבד, בהם האדם מהווה סכנה ממשית לעצמו או לאחרים, ומסרב לקבל טיפול רפואי. זה נשמע דרמטי? זה באמת דרמטי – אבל זו לא התמונה שאתם מכירים מסרטי אימה בעקבות סטיגמות הוליוודיות.

• מי מחליט בכלל? כאן נכנס לתמונה הפסיכיאטר המחוזי.
• כמה זמן זה יכול להימשך? תחילה עד שבוע ובהמשך בהתאם למצב הבריאותי והמשפטי.
• האם אפשר לערער על ההחלטה הזו? בהחלט כן. יש ועדה, יש עורכי דין ויש אפילו שופטים שמנטרים את הסיפור הזה מקרוב.

"אז יש חדרים מרופדים וקשרי קשירות, נכון?" – שאלה נפוצה

אז נכון שבבתי חולים פסיכיאטריים עדיין יש לפעמים קשירות כפתרון הרגעה אחרון. אבל בואו נשים דברים בפרופורציה: מדובר במקרים חריגים מאוד כשאין אפשרות אחרת. זה לא נעשה בשביל הכיף של מישהו, אלא אך ורק כדי להגן על המטופל ועל הצוות. אגב, רוב בתי-החולים מחפשים כל הזמן חלופות אנושיות ומתקדמות, כדי להפחית למינימום מצבים כאלה.

3. שאלות של אנשים אמיצים במיוחד (אל תדאגו, זו סביבה בטוחה!)

אוקיי, הנה קצת Q&A כמו שאתם אוהבים (מודה, גם אנחנו):

• "אפשר לצאת לטייל בזמן אשפוז מרצון?"
  
  התשובה בדרך כלל: כן – תחת מגבלות רפואיות ובהתייעצות עם הצוות.
• "מה עם סיגריות וקפה?"
  
  תירגעו, לא לקחו לכם את הקפה והסיגריות. לרוב המחלוקת תהיה על כמות הקפה ולא על עצם קיומו.
• "ואפשר לקבל ביקורים ומשלוחים של אוכל מבחוץ?"
  
  לרוב כן, אבל בוא נגלה לכם סוד: תיזהרו מהחבר שמחליט להביא לכם טייק אוויי של המבורגר עם חריף. לא בטוח שתהנו.
• "מה עם פרטיות? אני חייב לחלוק חדר?"
  
  בדרך כלל כן, פרטיות מלאה בבית חולים היא מצרך נדיר ברוב המדינות.
• "אני צריך לקחת כדורים גם אחר-כך לכל החיים?"
  
  בדרך כלל לא לכל החיים, אלא תלוי במצב הרפואי. זו לא חתונה קתולית עם התרופה שלכם, אלא טיפול רפואי מבוקר ומותאם.

4. לסיום ולפני שאתם מזמינים אמבולנס בשביל החבר שלכם ש"יורד מהפסים"

אשפוז פסיכיאטרי – בכפייה או מרצון – אינו ענישה או כליאה. הוא טיפול רפואי לגיטימי שנובע מצורך ממשי. גם אם הנושא נשמע מלחיץ או מלא סטיגמות, האמת היא די פשוטה: כולנו בני אדם, ולפעמים גם בני אדם צריכים קצת עזרה מקצועית. אז, לפני שאתם רצים להפיץ שמועה על השכן המוזר (נו, זה שמדבר עם החתול שלו קצת יותר מדי), עכשיו אתם יודעים קצת יותר לעומק מה באמת עומד מאחורי המילים הגדולות והמפחידות האלה. בסופו של דבר, החיים עצמם מספיק מאתגרים; בואו לא נוסיף סטיגמות מלחיצות לגרסת המציאות שלנו. זה באמת הרבה פחות דרמטי ממה שנראה לכם.