איך לזהות ולטפל ביישנות קיצונית וחרדה חברתית

כולם רוצים לדבר, אבל מי מפחד מקצת שקט מביך?

אז תגידו לי בכנות: כמה פעמים החלטתם שאתם הולכים הערב למסיבה, אירוע חברתי או מפגש נטוורקינג (השם הכי מפחיד בעולם) ובסוף מצאתם את עצמכם לובשים את הפיג'מה בבית עם נטפליקס, חתול חמוד וכמות מביכה של חטיפים? כן, אני מכיר אתכם. תנו לי לגלות לכם סוד – כנראה אתם לא סתם "ביישנים", אלא נמצאים בחברה טובה של כ-15% מהאנשים בעולם שחווים חרדה חברתית. מזל טוב! אתם לא לבד (וזה כנראה מפחיד אתכם עוד יותר…).

ביישן או חרדתי חברתית: איפה עובר הגבול והאם בכלל יש כזה?

כולנו יודעים מה זו ביישנות – הסומק בפנים, הלב שפועם בקצב דאנס בשנייה שצריך לפתוח בשיחה עם מישהו זר, והגישה המנומסת של "לא תודה, אני אעמוד בצד ואסתכל על העציץ הזה". אבל מתי הביישנות הזו הופכת לחרדה חברתית של ממש? בואו נראה:

• ההבדל הראשון הוא עוצמה: אם אתם נמנעים באופן קבוע מאירועים חברתיים סתם כי אתם חוששים שיצחקו מכם או תשמעו מוזרים, ייתכן שזו חרדה.
• משך החרדה וההימנעות: ביישנות היא כמו גשם קטן בקיץ הישראלי – מעצבנת, אבל לא משתקת. חרדה חברתית היא יותר כמו סופת שלגים בלבנון – בלתי נסבלת וגורמת לך להישאר בפנים עד שיעבור הגל.
• כמות ההימנעות מהמציאות: אם אתם הופכים לכרישים במשחקים אונליין רק כי לא צריך לדבר בקול, אבל חייבים לקבל תרופת הרגעה בשביל לענות בטלפון לשליח של הפיצה… אתם יודעים לאיזה צד של הסקאלה אתם.

"רק תהיה עצמך" ועוד 4 עצות גרועות שכדאי שתפסיקו לתת לביישנים עכשיו!

הנה עצה שתמיד תעבוד: "רק תהיה עצמך!" תודה רבה גאון, אם הייתי מצליח להיות עצמי ליד זרים בלי חצי התקף אסטמה, בטח לא הייתי קורא את המאמר הזה! בואו נחשוף את העצות הכי גרועות לביישנים וחרדתיים חברתית וננפץ אותן כראוי:

• "תחשוב חיובי": כן, אני חושב חיובי שכל העולם מדבר עליי, תודה ששאלת.
• "פשוט תצא מאזור הנוחות!": וואו, לא חשבתי על זה קודם! בא לך אולי לדחוף אותי לתוך בריכת כרישים, פשוט כדי ש"אראה שזה אפשרי"?
• "תשתה אלכוהול ותהיה חברותי יותר": כי אין כמו להיות חרדתי ובנוסף לכך שיכור עם כאב ראש. מי הגאון שחושב על הדברים האלה בכלל?
• "תראה איך יובל מצחיק וקליל, תנסה להיות כמוהו!": בטח, אני מיד הולך להשכיר את האישיות של יובל לשבוע ולבדוק אם יש לנו התאמה.

דייט ראשון עם הביישנות שלך: 3 שיטות משעשעות (אך יעילות!) לנהל את החרדה החברתית שלך

עכשיו ברצינות טיפה, מה עושים עם החרדה הזו בלי לשנוא את עצמנו או להיכנע לאנשים שמציעים לנו תה קמומיל כל פעם שאנחנו מזיעים? (אגב, תה קמומיל מעולם לא פתר שום דבר, בחיים).

• שיטת "סופרמן בא לפגישה": דמיין שאתה סופרמן, יש לך זהות סודית. רק אתה יודע כמה מפוחד אתה, אבל מבחוץ – כולך גלימה, כריזמה וחן. העמדת פנים כזו יכולה להיות טובה לפחות בהתחלה, עד שתרגיש קצת יותר ביטחון. (כיף בונוס: אף אחד לא יודע שאתה לובש תחתונים על המכנסיים!)
• "פייק איט טיל יו מייק איט – גרסת הביישן": עשה ניסויים קטנים. תן חיוך לאדם זר ברחוב, פתח בשיחה קצרצרה עם הקופאית בסופר ("מה, אין מבצע על הבמבה?"), ובכל פעם שתשרוד את "הסכנה" הזו, המוח שלך ילמד לאט לאט שהעולם לא מודע לכל מגה-סטרס שדמיינת.
• "שיטת הסלפי הוירטואלי": לפני מפגש מעורר חרדה, התייחס לסיטואציה כאילו אתה מצלם סרטוני "מאחורי הקלעים" על האדם הכי מוזר בעולם– אתה. ההסתכלות מבחוץ עוזרת laughing at yourself ולדעת לקחת את הדברים קצת פחות ברצינות. הכי גרוע – תצא מזה עם סרטון קורע.

5 שאלות שביישנים מתים לשאול אבל לא מעיזים, אז שאלתי בשבילכם:

אפשר להשתנות ולהפוך לאדם פחות ביישן?

ברור שאפשר, זה דורש עבודה עצמית, תרגול והדרגתיות. אם הצלחת לא להיבהל כשהרדאר בטעות הופעל ביציאה מהחנות, אתה כבר בדרך הנכונה!

האם יש יתרונות לביישנות?

בהחלט. לרוב ביישנים נחשבים לקשובים יותר לסביבה, בעלי אינטליגנציה רגשית גבוהה – ולרוב גם יהיו חברים נאמנים.

כולם מסתכלים עלי וצוחקים עליי, נכון?

חד משמעית לא. האנשים עסוקים בעצמם ובכמה ליברפול הפסידה אתמול, לא במה שאתה עושה.

האם טיפול פסיכולוגי באמת עוזר?

לעיתים קרובות כן, יש טיפולים מעולים, כמו CBT והתמודדות הדרגתית שלומדים בהם את הכלים הכי טובים להתמודדות.

אפשר להיות ביישן ולהצליח בעסקים ובקריירה?

חד משמעית כן. ווארן באפט, ביל גייטס ואפילו אלברט איינשטיין – כולם העידו על עצמם כביישנים. אם הם הצליחו עם החרדה שלהם, גם לך יש תקווה.

לסיום: אותו פיג'מה, פחות סטרס?

אז חבר'ה, בין אם אתם מתמודדים עם גלי חרדה, קצת ביישנים או לחלוטין מפחדים ממצבים חברתיים, זכרו שהמפתח הוא קודם כל לקבל את עצמכם. מגיע לכם להיות בעולם, לקחת חלק בשיחות ולהפסיק לראות בעציץ בפינת החדר את החבר הכי טוב שלכם. ואם בסוף תחליטו בכל זאת להישאר עם נטפליקס והפיג'מה? הכל טוב, אבל לפחות תדעו שזה מבחירה ולא מפחד. ועכשיו – מי בא למסיבה? (בבקשה תגידו שאתם לא באמת באים).