מה יקרה אם תיפול פצצת אטום בישראל – תרחיש מבהיל

מה באמת יקרה אם יום אחד נתעורר ונגלה שפצצת אטום נפלה בישראל?

אם אי-פעם בשעת לילה מאוחרת, אחרי הבייגלה, הנטפליקס והמחשבות הקיומיות, תהיתם מה בדיוק יקרה אם (חלילה, טפו טפו טפו, חס ושלום ושאר ביטויים להרגעת הנפש היהודית החרדה תמידית) פצצת אטום תיפול כאן בישראל – זכיתם בלוטו הטריוויה האפוקליפטית. נכון, זה נושא מלחיץ, אבל רגע, קחו נשימה עמוקה ותירגעו: זה לא תרחיש סופר סביר. מצד שני, זה גם לא לגמרי מדע בדיוני. אז בואו נבין אחת ולתמיד איך זה נראה, בלי פאניקה, עם קצת הומור שחור ואוויר לנשימה, ועם תשובה לשאלה האלמותית של אמא: "לקחת סוודר למקלט אטומי?" (רמז: סוודר לא יעזור הפעם).

שלב 1: רגע הפיצוץ – איך נראה אפוקליפסה בגובה העיניים?

קחו שרפרף, שבו דקה. נניח והבלתי אפשרי אפשרי, ופצצת אטום מתפוצצת מעל תל אביב. איך ייראו השניות הראשונות? ובכן, בשנייה הראשונה תראו אור מסנוור שכמוהו מעולם לא ראיתם (לא, אפילו לא כשהנייד נטען בלילה על רמת בהירות מקסימלית!). אור זה, חזק פי כמה ממאה שמשות, יקפיא אתכם לרגע קצר ביותר של "וואווו, איזה יופי", ואז יגיע גל החום.

תחשבו על הקיץ הישראלי על סטרואידים, ושדרגו אותו בערך פי מיליון. כל דבר ברדיוס של מספר קילומטרים מנקודת הפיצוץ פשוט נשרף ומתכלה באופן מיידי. גורדי השחקים, קניוני עזריאלי, אפילו המסעדה שחברים שלכם חפרו לכם עליה בשבוע שעבר (הפסדתם משהו מדהים, אגב!) – נמחקים כהרף עין.

שלב 2: ההדף שאחרי – מה הסיכוי שתשרדו אם אתם רחוקים 10 ק"מ?

אתם גרים בראשון לציון או בנתניה, ואתם חושבים: "פיו, ניצלתי"? לא בדיוק. הדף הפיצוץ נע במהירויות על-קוליות, שובר חלונות ומעיף מכוניות באוויר בקלילות שבה אתם מעיפים כדורי נייר לסל האשפה. ברדיוס של עד כמה עשרות קילומטרים מתחילים להבין שהמצב לא משהו. החדשות הטובות: אם אתם רחוקים כ-15-20 ק"מ מנקודת הפיצוץ ומצאתם מקלט אטומי – הסיכוי שלכם להישרדות בהחלט לא רע! (עכשיו כבר מובן למה הדוד שלכם מתעקש שתקשיבו להסבר שלו על בניית מקלט ביתי מתחת לאדמה).

מה אם תהיו בירושלים או חיפה בזמן שפיצוץ בתל אביב?

• ירושלים: "וואי, איזה אור ראיתי שם ממערב, זה היה זיקוקים של חג העצמאות או…?"
• חיפה: "ידעתי שתל אביב ילכו ראשונים, אני אתגעגע לאיקאה."

כן, יהיו בהחלט הפסקות חשמל, פקקים אימתניים (כאילו שעכשיו זה לא מספיק גרוע בין 16:00 ל-18:00?). שרשרת האספקה הלאומית שלנו תיפגע והאינטרנט שלכם יעבוד כמו בשנת 1992 (חכו עם נטפליקס, זה יהיה זמן מעולה לראות סרטים שהורדתם מראש).

שלב 3: מה קורה יום אחרי ומה התקווה שהחומוס עדיין בסדר?

כאן הדברים מסתבכים, כי ישראל היא מדינה קטנה מאוד. מאחר וגודל ארצנו הוא בערך "טיפה מעל לגודל העיגול הכחול הקטן בגוגל מפות כשאתם מתקרבים מדי", האסון לא יישאר תל-אביבי בלבד. ההשלכה הרדיואקטיבית תתפשט ברוחות לכל הכיוונים, תערבב איתה את האבק הישראלי המסורתי ותהפוך את האזור למקום מורכב למחייה בעשורים הבאים. מצד שני, למדנו לא מעט מאסונות אטומיים בהיסטוריה והתקווה היא שנוכל להגיב מהר מספיק כדי להקטין נזקים.

כמה שאלות קצרות שתרצו לשאול ממש עכשיו:

• אפשר יהיה לשתות מי ברז? לא ממש, הם כנראה יהיו מזוהמים. אבל היי, סוף סוף תשתמשו בבקבוקי המים שקניתם לפני שנה.
• יהיה אינטרנט? תלוי איפה אתם, אבל כנראה שהוא יהיה איטי מדי בשביל להעלות סטורי לאינסטגרם. כן חברים, גם סוף העולם מגיע לפעמים בלואו-טק.
• מה יהיה עם חומוס? שאלה טובה: חומוס ביתי עדיין בטוח לאכילה אם לא היה חשוף ישירות לאוויר בחוץ. אז לפחות יש תקווה אחת!

שלב 4 ואחרון (הבטחתי אופטימיות!): הישרדות ושיקום – כמה זמן ייקח להחזיר את תל אביב?

נכון, אסון גרעיני הוא לא בדיחה. אבל גם לא סוף העולם (טכנית קצת כן, אבל בואו נהיה חיוביים). ייקחו עשרות שנים לפחות לשקם אזור מושפע מפצצה גרעינית, אבל ההיסטוריה מלמדת שמדינות העולם עשויות לסייע, לתמוך ולהקים מחדש את העיר בסופו של דבר. יהיו טכנולוגיות מדהימות שיצוצו על מנת לנקות את הקרינה, לחדש תשתיות ולבנות מציאות חדשה. וזה, ידידי הסקרנים, הוא הדבר המעודד כרגע.

בשורה התחתונה: האם כל זה באמת יקרה?

בינינו, הסיכוי הוא (לשמחתנו העצומה!) נמוך עד אפסי. אז במקום לארגן לעצמכם מקלט אטומי וללמוד מתכונים חדשים ממנת קרב, אולי עדיף שנתמקד בדרכים להבטיח שעולם כזה לעולם לא יתממש.

החיים לפעמים מספיק מלחיצים גם בלי שנדאג מפצצת אטום. עכשיו, אחרי שהבנתם איך זה באמת יכול להיראות, לכו לחבק את האנשים שאתם אוהבים, להזמין משהו טעים מהוולט, ובעיקר לחגוג את העובדה שאתם חיים בעולם שבו הדברים האלה מופיעים כרגע רק במאמרים קלילים (אך אפוקליפטיים להחריד).