איך עושים פרופיל פרטי בפייסבוק במהירות ובקלות
רגע, מי כאן מרגל אחריך? ככה תהפכו את פרופיל הפייסבוק שלכם לפורט נוקס דיגיטלי!
תגידו, קרה לכם פעם שדודה רוחמה הגיבה על תמונה שלכם מהחופשה במקסיקו, רגע אחרי שהבטחתם לכולם שאתם בבית חולים עם שפעת? או שאיזה קולגה מהעבודה החליט בישיבת צוות פתאום לומר: "ראיתי שיש לך טעם מעניין מאוד במוזיקה בשישי בערב"? אם התשובה היא 'כן' – קודם כל, תנחומיי. דבר שני — אתם במקום הנכון! הגיע הזמן שנדבר על האויב מספר 1 של כולנו: הפרופיל בפייסבוק ואיך לעזאזל הופכים אותו לפרטי באמת.
רגע לפני שמתחילים: למה בכלל שיהיה לכם אכפת מפרטיות בפייסבוק?
כן כן, אני יודע מה אתם חושבים: "נו, למי כבר איכפת שהתמונות שלי מהחופשה בתאילנד יהיו גלויות לכולם?", או "פרטיות זה בשביל סלבס". אבל מה אם אגלה לכם שכמעט כל אחד יכול לאסוף עליכם מידע, וממש, אבל ממש לא תרצו שהבוס שלכם יראה את התמונות שלכם מהחתונה של הדוד איציק כשהייתם קצת שיכורים וכמעט טיפסתם על השנדליר?
בקיצור, אתם בטוח רוצים קצת ברקס לפרטיות שלכם – ואם להיות מדויק, ל"אי פרטיות" שלכם.
פרופיל פייסבוק פרטי ב-5 צעדים פשוטים (ולא, זה לא מסובך כמו מתכון של אהרוני)
1. נתחיל בקטנה – מי בכלל רואה את הפוסטים שלי?!
בכל פעם שאתם מעלים פוסט, יש לכם שליטה מוחלטת על מי יראה אותו. לפני שאתם לוחצים בטירוף על "פרסם", עצרו שנייה ותבדקו את סמל הגלובוס. לחיצה קטנה על האייקון תאפשר לכם לבחור בין:
- ציבורי: פתוח לכולם (כולל השכנים שהייתם שמחים שלא ידעו שקמתם לבוקר של קריוקי בשבת).
- חברים בלבד: פרטי, ליילך מהיסודי תוכל לראות, אבל לא דניאל, המנהל המחמיר שלכם.
- רק אני: פוסט שהוא בעצם מונולוג אישי (נניח יומן, תרפיה).
- מותאם אישית: כאן הכיף מתחיל! תבחרו מי מהחברים כן רואה, וממי להסתיר.
2. תגידו ביי-ביי סטוקרים: מניעת הצצה לתמונות וסטטוסים ישנים
למה שפוסטים שהעליתם ב-2011 – ושכבר שכחתם מזמן – ימשיכו לרדוף אתכם? ממליץ בחום להיכנס להגדרות הפרטיות (החץ הקטן שם למעלה מימין, ואז 'הגדרות ופרטיות' > 'פרטיות' > 'הגבל פוסטים מהעבר'). שלושה קליקים, וסטטוסים ישנים שלכם כבר לא זורחים באור יום ציבורי.
3. מי אתה, תגיד, ואיך בכלל הגעת אליי?! איך לעצור בקשות חברות מטרידות לתמיד
מכירים את אלה שמבקשים חברות, ובמבט שני נראה שהם יצאו מתוך סרט של סטיבן קינג? בואו נחליט יחד מי בכלל יכול לשלוח אלינו בקשות חברוּת:
- היכנסו ל'הגדרות ופרטיות' > 'פרטיות'
- בחרו 'מי שיכול לשלוח לי בקשות חברות'
- שנו מכול העולם ל"חברים של חברים" והופ! צפירת הרגעה, מעכשיו אתם קצת יותר בטוחים.
4. הגיע זמן "האמ;לק" – אל תיתנו לגוגל להציג אתכם במנוע החיפוש!
ידעתם שכאשר מחפשים את השם שלכם בגוגל, הפרופיל שלכם עשוי להיחשף?
כדי לעצור את הטירוף הזה ולהרוויח קצת שקט נפשי:
- היכנסו להגדרות הפרטיות בפייסבוק.
- מצאו את 'האם מנועי חיפוש מחוץ לפייסבוק יקשרו לפרופיל שלך?'
- הורידו את סימון ה-"וי" והפרופיל שלכם לא יופיע יותר בגוגל. רגע של שקט דיגיטלי מושלם!
5. מי פה מתייג בלי רשות, הא?! (ולמה לשים לזה סוף עכשיו)
אין דבר מבאס יותר מחבר מתוייג בתמונה שאתם בכלל לא זוכרים שהסכמתם לצלם. למזלכם, יש פתרון:
- עברו ל'הגדרות' > 'פרופיל ותיוג'
- הגדירו ש"בדקו את פוסטים שאתם מתויגים בהם לפני שהם מופיעים על ציר הזמן"
- כן, כן, כל התיוגים יעברו קודם כל אישור מכם – ברוך שפטרנו!
אבל רגע, לפני שאתם נועלים הכל… אל תהפכו לפרופיל-רפאים!
נשימת אוויר קטנה: אל תשכחו שפייסבוק נשאר רשת חברתית, ולא מרכז ביון סודי. השאירו משהו קטן פתוח, בכל זאת רוצים לפגוש מישהו נחמד שמתעניין כמוכם בסריגה אקסטרימית או מחזור אשפה גרעינית. איזון היא מילת המפתח!
כמה שאלות נפוצות על פרופיל פרטי שאולי שאלתם את עצמכם (או שלא, אבל עדיין מועיל!):
- האם אנשים יודעים כשאני מגביל אותם מלראות פוסטים? – ממש לא. הסוד שלכם בטוח.
- אפשר להפוך את הפרופיל לפרטי לחלוטין? – כן, במגבלות פייסבוק. אבל אל תופתעו אם תקבלו פחות אינטראקציות. נו, הייתם חייבים ביחד עם המים לשפוך גם את התינוק?
- למה תמיד מופיעים לי בתגובות אנשים שאני בכלל לא מכיר? – כנראה שהפוסטים שלכם מוגדרים כ"ציבוריים". משתלם לבדוק הגדרות.
- איך אני בודק איך אחרים רואים אותי? – בפרופיל שלכם יש כפתור "הצג כ…". טיפה מלחיץ אבל מאד מועיל.
- אפשר לפתוח פרופיל אנונימי בפייסבוק? – פייסבוק (באופן רשמי) לא אוהבת את הרעיון הזה, אבל תמיד אפשר להיות קצת יצירתיים. רק אל תגידו שאני הצעתי!
ועכשיו ברצינות רגע (אבל רק לרגע): אל תוותרו על הפרטיות שלכם!
בקיצור, חברים, העולם הדיגיטלי הוא נהדר ומפנק, אבל אל תשכחו שלפעמים הוא קצת כמו השכן הזה שלא סגרתם את החלון לפניו. תחליטו אתם מי וכמה לדעת, אל תוותרו על הגדרות פרטיות, והכי חשוב – אל תעלו בשום אופן תמונות שלכם ישנים בפה פעור. תאמינו לי, זה אף פעם לא נגמר טוב 🙂