OCD בזוגיות והשפעה על הקשר הזוגי האמיתי שלך

אהבה בימי OCD: איך הפרפקציוניזם משתלט לך על הזוגיות?

מכירים את הסצינה הזאת מהסדרה "חברים" שבה מוניקה פשוט חייבת שכל הכריות יהיו בדיוק בזווית של 45 מעלות? או שאתם אולי מזדהים קצת יותר מדי עם דמותו האייקונית של שלדון קופר מ"המפץ הגדול"? אז בואו נדבר רגע ברצינות (אבל בלי להיות רציניים מדי, כן?), ונבדוק איך ההתנהגויות הכפייתיות, שאנחנו אוהבים לכנות OCD, מתערבות לנו בזוגיות. ומה אפשר לעשות כדי שהחיים יהיו קצת פחות ערוכים למופת וקצת יותר אמיתיים?

"שמתי פעמיים סוכר בקפה, או שלא?" – כשאובססיות מגיעות לארוחת הערב הזוגית

תדמיינו שאתם יוצאים לדייט רומנטי במסעדה טובה. המוזיקה רגועה, הנרות דולקים והאווירה ממש נעימה. רגע, האמנם? כי במוח שלכם בדיוק יש חגיגה אחרת לגמרי: "רחצתי ידיים לפני המנה? בוודאות? רגע – אולי רק חשבתי ששטפתי?", או אולי "איזה מוזר שהסכו"ם לא באותו מרחק מהצלחת? אני חייב/ת לסדר את זה". נשמע מוכר? אז קודם כל, ברכותיי – אתם נורמליים להפליא! כלומר, בערך.

לעיתים קרובות ה-OCD לא נשאר רק אצלכם בראש, אלא מצליח "לזרום" לתוך הקשר הזוגי ולהפוך כל רגע למאתגר – לפעמים מגוחך, ולפעמים אפילו קצת מתיש.

5 סימנים שלא חשבתם עליהם שאולי מצביעים על OCD בזוגיות שלכם:

• אתם מחליטים לסדר את הארון "כי זו דרך נהדרת לבלות יחד" – ובסוף יוצאים למסע בן 8 שעות של קיפול וליטוף גרביים.
• אתם מתעקשים לחזור 7 פעמים לבדוק שנעלתם את הדלת – גם אם בן או בת הזוג כבר אכזבו מבתיכם השלומית.
• אתם משגעים את בן הזוג בשאלות חוזרות: "את עדיין אוהבת אותי? גם עכשיו? ועכשיו?" (בלי לחץ, אבל זה קצת מלחיץ).
• אתם רואים שיערה אחת על הרצפה – וזהו, הלך הערב. איך אפשר ליהנות כשיש בלגן כזה?!
• בן הזוג שלכם התחיל לפתח OCD משלו מרוב הזדהות (טוב, זה כבר שיא!).

"האם אפשר להיפרד זמנית מה-OCD כשזה מגיע לאהבה?"🤔

טוב, תהיו רגועים, לא נערוך עכשיו "טקס פרידה" מרגש עם התנהגות כפייתית כי, בינינו, מי לא אוהב קצת דרמה זוגית בחיים? אבל לפעמים המצוקה היא באמת גדולה, ולא, העובדה שאתם מסדרים את המקרר לפי סקאלת צבעים זה לא בהכרח אסון זוגי – אם זה מה שעושה לכם טוב. הבעיה מתחילה כשזה נהיה יותר מדי מאותו דבר, הפוך לנטל על הזוגיות וגורם למתח, תסכול או רגשות אשמה.

אז למה OCD הופך לפגיעה בזוגיות בעצם?

• האובססיה גונבת תשומת לב: בן הזוג מרגיש כאילו אתם מתעסקים כל הזמן רק בעצמכם או באובססיות שלכם ופחות בו.
• פחות ספונטניות: בואו נודה באמת, ספונטניות ו-OCD לא בדיוק רוקדים יחד טנגו.
• הצורך המתמיד בשקט נפשי: הכל צריך להיות מושלם ומסודר, זה לפעמים עושה את הבית למוזיאון, אבל חבר'ה, בן הזוג הוא לא מבקר בתערוכה (כנראה).
• אי הבנה ופספוס תקשורתי: לפעמים לצד השני קשה להבין למה בורקסים חייבים להיות מסודרים בקווים ישרים – מה שיוצר חילוקי דעות.

"אוקיי, שכנעת אותי—אז מה עושים עם זה עכשיו?" – טיפים שחייבים לקרוא!

ברור שאני לא שולח אתכם הלאה בלי כמה עצות מעשיות. אז קבלו באהבה, ומינימום אובססיה:

קבלו את הטופ 4 לשיפור הזוגיות (גם עם OCD!):

• דברו בגלוי: לא לחשוש להודות שאתם מרגישים שה-OCD שולט בכם. אנשים שאוהבים אתכם יקבלו אתכם כפי שאתם, יחד עם תסמין או שניים (או עשרים) מוזרים במיוחד.
• הומור וקלילות כפתרון קסם: שימו על השולחן (או על השטיח, כי אולי השולחן לא היה מספיק סימטרי היום) את ההומור, זה מפחית דרמטיות ומחבר אנשים. הומור עצמי זה המתנה הכי טובה!
• תמיכה מקצועית: לפעמים צריך איש מקצוע טוב שיעזור לזהות, להתמודד ולנהל את ה-OCD בצורה ששומרת על שפיות הזוגיות שלכם.
• הגדרת גבולות נכונים: בן הזוג צריך להיות תומך ומכיל—אבל הוא לא צריך להיות שותף פעיל לכל הטקסים והאובססיות. תעשו תקשורת ברורה של גבולות, זה עולם חדש לגמרי.

רגע לפני שמסדרים מחדש את העולם – שאלות נפוצות (שכדאי לקרוא לפני שהאובססיה לוקחת את המושכות):

האם זוגיות עם OCD יכולה להצליח?

ברור שכן, בתנאי שיש מודעות ותקשורת פתוחה, וגם הומור לא מזיק!

האם OCD תמיד רע לזוגיות?

ממש לא. לעיתים הוא מוסיף צבע ("או סימטריה נפלאה!") ואישיות מיוחדת לקשר. הכל עניין של מינון.

בן הזוג אומר ש"אין לי OCD, רק קצת סדר". האם הוא צודק?

אולי כן ואולי לא, אם האובססיה פוגעת בשקט הנפשי שלכם ושלו – שווה לבדוק את הדברים לעומק.

ומה עכשיו? חיים עם OCD בזוגיות ועדיין מחייכים 🙂

בסופו של יום, כאשר מתייחסים ל-OCD בצורה פתוחה, מכילה ועם קורטוב הומור – החיים באמת הופכים לקצת יותר קלים (או לפחות יותר מצחיקים). כן, זה עדיין מעצבן לפעמים, אבל מי אמר שאהבה צריכה להיות מושלמת? אולי שלדון קופר, אבל בינינו – הוא לא בדיוק מומחה לאהבה.

כשמבינים, מדברים ומתמודדים יחד – הזוגיות שלכם יכולה להפוך לא רק למוצלחת, אלא גם לחזקה במיוחד. הרי לכל אחד מאיתנו יש משהו קטן שצריך לסדר. לא ככה?