מצב נפשי לאחר תאונת דרכים – למה זה קורה לך?
לעבור תאונת דרכים זה מבאס, אבל מה בדיוק קורה בראש שלנו אחר כך?
תאונת דרכים היא חוויה שלא הייתי מאחל אפילו לשכן הכי מעצבן שלי (זה שחונה בצורה מוזרה בכל בוקר ומכריז "אני רק לחמש דקות"). אז נכון, רובנו נתמקד בנזק לגוף ולרכב ולא ממש ניתן מקום למה שעובר עלינו בראש, אבל האמת היא שהראש שלנו עובד שעות נוספות אחר-כך. וזה לא רק כדורים נגד מיגרנות – זה הרבה יותר מורכב, מעניין וכן, לפעמים אפילו קצת הזוי. תישארו איתי, כי הדבר הכי חשוב בעולם הוא לדבר על דברים שאף אחד לא מדבר עליהם. מוכנים לצלול עמוק יותר מהביטוח צד ג'? קדימה!
טראומה פסיכולוגית אחרי תאונה – האם זה אומר שהמוח שלנו התקלקל?
לא. ולא רק שהוא לא התקלקל, מסתבר שהוא עושה עבודה מעולה: המוח שלנו הוא אחת המכונות המתוחכמות ביותר בטבע, וכשאנחנו עוברים תאונת דרכים הוא מגיב בצורה חכמה, אך קצת מוגזמת. לרוב, הוא נכנס למצב של היפר-ערנות ושולח לנו אינספור 'התראות' – קצת כמו אפליקציות שחוצות את גבול הטעם הטוב בהתרעות על "עדכון חשוב".
בחודש הראשון אחרי התאונה, כל צפירת רכב או חריקת בלמים יכולה להציף אותנו בפחד, חרדה ואפילו התקפי פאניקה. אז מה עושים עם המוח המבריק הזה שמנג'ס? ממשיכים לקרוא, ברור.
הנה 4 דברים מוזרים שקורים לנו נפשית אחרי תאונה, וכנראה שלא שמת לב אליהם בכלל
- אפקט ה"מה אם": בשבועות אחרי התאונה, המוח מתעקש להריץ שוב ושוב את הסרט הכי גרוע בהיסטוריה – "מה היה קורה אילו?" מה אם הייתי יוצא 5 דקות מוקדם יותר? מה אם פשוט הייתי פונה ימינה במקום שמאלה? ואולי מה אם בכלל הייתי לומד לרכוב על גמל במקום להוציא רישיון?
- "צואת הכבשים", או תופעת הספירה האין-סופית: פתאום אנחנו מתחילים למדוד מרחקים באופן מוזר, מחשבים מרווחי ביטחון דמיוניים, ולפעמים מוצאים את עצמנו סופרים עמודים וכבשים לצד הדרך. למה כבשים? אולי כי איכשהו זה יותר מרגיע מספירת שלטי פרסומת לניתוחי אף… (ברצינות?)
- חלומות עם תסריט מוגזם: זוכרים את החלומות בהם פתאום אתם מוצאים את עצמכם נוהגים ברכב ללא בלמים בירידה הכי תלולה בגוגלב מפות? אחרי תאונה, החלומות האלו נהיים דרמטיים יותר, ופעמים רבות פשוט הזויים: נוסעים על ספה, הליקופטר, חד-אופן… המוח מאבד את זה ברמות הכי רציניות.
- מתנתקים, וחוזרים אחורה לשנות השמונים: אחרי התאונה לפעמים אנחנו פשוט מתנתקים מחברים, משפחה ואירועים, ומוצאים את עצמנו בהתקף של נוסטלגיה מוזרה. למה? כי המוח שלכם חושב ש"האייטיז היה מקום בטוח ונחמד ללא מכוניות מהירות ובלי wi-fi מעצבן". (אוקיי, מוח, תודה לך).
ולמה בעצם כל זה קורה לנו?
ובכן, בואו נדמיין את המוח שלנו כמו חבר טוב במיוחד, שראה אותנו בטראומה. החבר הזה יעשה הכל כדי לשמור עלינו. תחשבו עליו כמו מערכת הפעלה שהחליטה לעדכן גרסה אבל התקינה בטעות את העדכון "פחד-מכוניות-2.0". ועכשיו? היא קצת מתחרפנת עם כל צפירה קטנה.
איך אפשר לעזור לעצמנו ולהפסיק להילחץ מכל מכונית קטנה שמצפצפת ברחוב?
קודם כל, אפשר וכדאי לעבוד על זה. המוח גמיש, וניתן "לשכנע" אותו להירגע קצת ולהפסיק את הבאזזינג-פאניקה המתמיד הזה. כמה כללים פשוטים שיעזרו לנו להרגיע את המערכת:
- שיתוף והכלת הלחץ: לא לפחד לדבר על החוויה, אפילו בשביל להוריד מהעומס.
- טיפול התנהגותי או שיחות עם פסיכולוג מצחיק במיוחד: סשן של שיחות עם דמות מקצועית ומצחיקה יכול לעשות פלאים.
- פעילות פיזית יוצאת דופן: לפעמים פשוט צריך ללכת, לרוץ, לקפוץ או לרכוב על אופניים כדי לשחרר לחצים. נסו פעם אחת, תופתעו כמה ממשקעים נפשיים יורדים עם טיפת זיעה.
- הומור, והרבה ממנו: ראיתם סרטונים מצחיקים על חתולים באוטו בזמן שהם מקשיבים לרדיו? זו התרופה הטובה ביותר ללחץ.
בקטנה, אבל חשוב: כמה שאלות (עם תשובות!) שהכי נפוצות בנושא
למה אני כל הזמן פוחד לעלות לרכב?
פחד הוא תגובה טבעית. המוח "לומד" שנוצר סיכון מחדש. זה עובר וניתן לטיפול, תנו זמן וסבלנות.
האם כולם מרגישים כך אחרי תאונה?
לא כולם, אבל רבים כן, וזה נפוץ מאוד. במיוחד אחרי טראומות גדולות יותר.
תוך כמה זמן עוברת החרדה?
זה משתנה מאדם לאדם, כמו רצון לבורקס אחרי דיאטה של חודש ללא פחמימות. לרוב זה מתפוגג תוך מספר שבועות עד חודשיים.
האם להיעזר במומחה או שזה יעבור מעצמו?
כדאי להיעזר במומחה, בעיקר אם התסמינים ממש מפריעים לחיי היומיום שלכם.
למה יש לי חלומות מוזרים אחרי התאונה?
המוח מנסה לעבד את הטראומה, רק שגם הוא קצת "מאותגר נפשית" מדי פעם. אל דאגה – זה זמני.
בשורה התחתונה – אז איך ממשיכים הלאה ומחזירים את הנפש על הכביש?
התאונה הייתה מבאסת מספיק. אל נא ניתן לה להשתלט גם על המוח שלנו. חשוב לזכור שזהו רק שלב ביניים, סוג של באג זמני במערכת שלנו. ואם תטפלו בו נכון – הוא ילך לצמצם פערים, ואז החבר המגניב, שמקודם היה היפר-ערני, יחזור להיות החבר הכיפי שיודע לשמור על עצמו וגם עליכם.
ולסיום, זכרו את המשפט המפורסם ההוא שאף אחד לא אמר אף פעם, אבל היה צריך להגיד: "לא כל מי שעבר תאונה הופך להיות פסימי או לחוץ – לפעמים הוא פשוט נהיה מעולה במיוחד בספירת כבשים בכביש 6". נסיעה נעימה, זהירה ונטולת טראומות!