טיפול קבוצתי לנפגעי טראומה שיטה שמשנה חיים
טיפול קבוצתי לנפגעי טראומה: מה קורה כשסופרמן ובאטמן נפגשים לקפה?
תארו לעצמכם שאתם יושבים במעגל, מסתכלים סביב ורואים אתכם אנשים שחוו בדיוק את מה שאתם חוויתם, אולי אפילו קצת יותר גרוע. אתם פותחים פה לדבר ופתאום מבינים שהמפלצת שלכם בחדר היא אולי בעצם גורה קטנה ומפוחדת? טיפול קבוצתי לנפגעי טראומה הוא בדיוק זה: להכניס חיים חדשים בחיים שהטראומה ניסתה להשבית. האם הטיפול הקבוצתי באמת מחולל ניסים – או שזה סתם עוד טרנד פסיכולוגי שמישהו המציא כדי להחזיק אותנו באותו חדר עם עוגיות יבשות וקפה בינוני?
5 מיתוסים שכולנו שמענו על טיפול קבוצתי וטראומה – האם הגיע זמן לנפץ?
מיתוס מספר 1: "אני לא משוגע – אז למה שאצטרף לקבוצה?"
תקשיבו, קלישאות קיימות כי הן אמיתות שנמאס לנו לשמוע אותן. אבל תודו בזה: טיפול קבוצתי אינו סשן של סרט אימה. באמת, אף אחד לא יכריח אתכם לחבק זרים או לשיר "קומבייה". קבוצות טיפוליות הן פשוט מרחב בטוח לשתף, ללמוד, להבין ולהרגיש שאתם לא לבד בטראומה שעברתם. טיפ קטן: אם יתחילו לשיר ולרקוד, תברחו.
מיתוס מספר 2: "אף אחד לא יבין אותי שם – זה בזבוז זמן, לא?"
האמת, זה כמעט תמיד הפוך. כבר בפגישה הראשונה, רבים מגלים שהם מקבלים הבנה עמוקה יותר מאנשים שמעולם לא חשבו שיבינו אותם. אפילו הזרים האלה, שעד לפני רגע לא הכרתם בכלל, עשויים להבין אתכם יותר מהחבר הכי טוב שלכם שכבר נמאס לשמוע לו את הסיפור.
מיתוס מספר 3: "זה מביך לספר לכולם מה עברתי! למה לי?"
אז קודם כל, אל דאגה – לא תצטרכו להיכנס לסיפור העמוק והאישי שלכם כבר ביום הראשון. טיפול קבוצתי עובד בקצב שלכם. תמיד יהיו כאלה בקבוצה שיחשפו יותר מהר ואחרים שייקחו את זה באיטיות. אז נכון, בהתחלה זה קצת מוזר, אבל היי, אם משהו בקבוצה יהיה יותר מביך מהמכנסיים של המנחה – אנחנו ניתן לכם פטור מיוחד לא להשתתף שוב!
מיתוס מספר 4: "עדיף כבר טיפול פרטני. למה לי בלגן של עשרה אנשים בחדר אחד?"
גם לטיפול פרטני יש כמובן יתרונות – אבל טיפול בקבוצה פותח פתח למגוון מדהים של זוויות ודרכי התמודדות. לפעמים האדם שיושב מולכם ייתן לכם טיפ ששווה עשרה מפגשים אחד על אחד, ואחריו אתם שואלים: "רגע, איך אני לא חשבתי על זה קודם?" בקיצור, יחד עם זאת שתמיד תוכלו לקבל גם טיפול פרטני במקביל, למה לא גם וגם?
מיתוס מספר 5: "זה בטח מדכא מאוד לשבת עם אנשים שעברו דברים כל כך קשים, לא?"
קודם כל, לדבר על טראומה זה תמיד לא פיקניק. אבל תתפלאו – יש לא מעט צחוק, חום וחברות אמיתית שקורים בקבוצות הללו. מציאותיים? כן. מדכאים? ממש לא תמיד!
מה באמת קורה בקבוצת טיפול כזאת?
מעבר להיכרות הבסיסית, בקבוצות הטיפוליות מתפקדים במספר מישורים:
- הקשבה אמיתית: סביבה שבה אפשר לדבר בלי לפחד שישפטו, ילעגו או יגיבו בצורה לא מתאימה.
- למידה ממשתתפים אחרים: כל מה שהפסיכולוג שלכם לא הצליח להסביר לכם, אך אדם אחר, שעומד בדיוק בנעליים שלכם, יסביר מצוין במילים מאוד פשוטות וברורות.
- הומור ככלי טיפולי: מי אמר שצחוק לא יכול לרפא טראומה? פעם היו חושבים שזה בעייתי לצחוק בקבוצה של נפגעי טראומה, היום ברור שהומור זה חלק מהחלמה. כן, אפילו בדיחות גרועות יכולות לסייע!
- כלים פרקטיים לחיים: איך להתמודד עם הסיוטים בלילות, החרדות בעבודה או תחושת הבדידות? הכול מקבל תשובות בקבוצה.
3 סימנים מובהקים שאתם צריכים לנסות טיפול קבוצתי (אל תגידו שלא אמרנו!)
- אתם מרגישים לבד עם התחושות שלכם: אם אף אחד בסביבה הקרובה לא מצליח להבין, כנראה שהגיע זמן לחפש מקום אחר.
- הטיפולים האחרים לא התמקדו בצורה טובה מספיק בנושאים אלו: אתם מחפשים עוד קצת עומק ועוד קצת בהירות.
- אתם כבר קצת מיואשים ושליליים לגבי האפשרות לשיפור: הקבוצה תחזיר לכם את האמון בהחלמה. כן, יש אפילו אנשים שקוראים לזה "קסם קבוצתי", אבל תהיו רגועים – לא מדובר באמת בקסמים (עדיין).
רגע לפני שאתם נכנסים לפאניקה – הנה כמה שאלות נפוצות (והפעם עם תשובות!)
- כמה אנשים בקבוצה? בדרך כלל 6-12 משתתפים, לא נהפוך אתכם לקהל מופע באצטדיון.
- כמה זמן נמשך טיפול כזה? לרוב בין שעה וחצי לשעתיים. לא לדאוג – יש הפסקת שירותים ועוגיות באמצע.
- כמה פעמים נפגשים? פעם בשבוע בדרך כלל, אז אל תדאגו, תוכלו להתגעגע אלינו בין הפגישות!
- האם אפשר לדבר על הכול? חד משמעית כן, חוץ מפוליטיקה ואוכל של האימא של מישהו, כי זה באמת טראומטי מדי.
- ואם הקבוצה לא מתאימה לי? תמיד אפשר לפרוש, אנחנו מבטיחים לא לקחת ללב. אבל לפי הנתונים? תישארו ותאהבו את זה.
לסיום: טראומה היא לא מסיבת VIP סגורה – אתם לא לבד
בסופו של דבר, כל אחד מאיתנו יכול להרוויח מהידיעה שאנחנו לא לבד במסע האישי לעבר החלמה. סביבנו תמיד יש אנשים נוספים עם סיפור שמתחבר לשלנו, ואחד הדברים החזקים ביותר שקטעי טראומה היא תחושת הבדידות. בקבוצה תמצאו חיבור, הומור, הקשבה ותמיכה – זו לא בדיחה, זו המציאות. אז למה לא לנסות? במקרה הכי טוב – תגלו קצת יותר כוח להתקדם. במקרה הכי גרוע – לפחות תצאו עם חוויות מצחיקות לספר בארוחת שישי.