הדרך להחלמה מתחילה כאן מרכזי גמילה מסמים ואלכוהול בישראל

מרכזי גמילה מסמים ואלכוהול בישראל: סיפור על דלת מסתובבת, תמיכה יוצאת דופן ומה עושים כשהחיים נותנים לך לימון בלי טקילה?

בואו נשים את הקלפים על השולחן מיד בהתחלה – אף אחד מאיתנו לא קופץ מאושר כשהנושא "מרכזי גמילה" עולה בשיחה. העניין קצת כבד, והשאלות הראשוניות קבועות מראש: "מה קרה?", "מי הסתבך הפעם?" ו"אולי פשוט תשתי כוס מים?". אבל היי, אם כבר הגענו למצב הזה – בואו ננצל את ההזדמנות לעשות לכם סיור אינטימי (אבל און-ליין, רגועו!) בעולם הכי רגיש ומורכב שקיים בישראל; אותו עולם שגורם לאנשים להגיד משפטים כמו "אני נקי כבר חודשיים ושלושה ימים!". מבטיחים שיהיה מצחיק, מפתיע ואפילו טיפה מעורר מחשבה – באחריות.

חמישה סוגי אנשים שתפגשו במרכז גמילה: אתם מספר 3, הא?

לכל מי שלא יצא לו להעביר סופשבוע מתמשך במרכז גמילה – דבר ראשון, ברכותיי, זו התחלה טובה. אבל בתוך המסדרונות והחדרים האלו, תמצאו תערובת אנושית כל כך מרתקת, שרק בגללה שווה להציץ פנימה:

• "האופטימי התמידי" – הבחור או הבחורה שמשוכנעים שכבר מחר ישתו מיץ סלרי וירוצו למרתון תל אביב הבא. (סוד קטן: הם עדיין תקועים קצת בהכחשה).
• "הדרמה קווין" – כל יום אצלו זה פרק של "האח הגדול" בעונת הסמים הקשים. יש התפתחויות מפתיעות, טוויסטים בעלילה והצהרות דרמטיות בסגנון: "אני לעולם לא אגע באף טיפת אלכוהול. חוץ משמפניה ביום ההולדת שלי. אוקיי, וגם יין בקידוש."
• "הפילוסוף" – הדמות הכי מעניינת ותמיד מרתקת בשעה שלוש לפנות בוקר. יש לו תשובה לכל שאלה ביקום. חוץ מהשאלה הגדולה מכולן: למה הוא הגיע לכאן בכלל?
• "הפרפקציוניסט בגמילה" – הוא כותב יומן מסודר, מודד כל נשימה, ומנהל את תכנית הגמילה בצורה כזאת שגם אלברט איינשטיין היה מוחא כפיים. ההצלחה שלו אגב, עוררה קינאת רבים.
• "ההוא שכולם אוהבים" – הדמות הלבבית והכיפית הזאת שיצחיק אתכם עד שתשכחו שאתם בכלל במרכז גמילה. הוא כמו דוד חביב ביום החתונה המשפחתית – רק עם קצת פחות אלכוהול.

מרכזי גמילה בארץ: לוקאלי זה הכי, אחי!

כשאתם מדמיינים מרכז גמילה, אתם אולי חושבים על שם אקסקלוסיבי ונוף לאוקיינוס. אבל היי, אל תמהרו לקנות כרטיס טיסה. ישראל, למרות המחשבה האוטומטית של "חפיף יהיה בסדר", מציעה דווקא גישה ייחודית ויעילה שישראלים מאוד מתחברים אליה:

• גישה בגובה העיניים – בלי "אדוני", בלי "כבודו", בלי קוד לבוש רשמי. גישה ישירה וישר לווריד (המטאפורי כמובן).
• קבוצות קטנות ומשפחתיות – כי אין כמו ליהנות מטיפול אינטימי בסביבה קטנה ונטולת שופטת ריאליטי.
• מטפלים ללא פוזה – אנשי מקצוע מעולים שלא מחפשים כותרות ולא יעשו עליך דוקטורט, פשוט יסייעו לך לעבור את התקופה הזאת בצורה הכי בטוחה.

רגע, אז כמה מרכזי גמילה יש פה בעצם? מי הכי טוב? ואיך בכלל מחליטים?!

אם כבר שאלתם (תודה ששאלתם!) הנה מבט חטוף וכנה על כמה נקודות קריטיות לפני שבוחרים:

• המרחק כן חשוב – להתרחק מכל מקום שמייצר לך טריגר, זה ממש חשוב. אבל מצד שני, להיקבר בנגב הרחוקה – לא תמיד מתאים לכולם. נסו למצוא איזון.
• המלצות מאנשים אמיתיים – יש עולם שלם של ביקורות, שיחות ופורומים באינטרנט. רק תקפידו לא להתבלבל ולסגור בטעות חופשה במלון באילת…
• תוכן ולא עטיפה – מרכז שנראה כמו פינטרסט זה אחלה, אבל לא אם זה בא על חשבון שיטות טיפול אמיתיות ואיכותיות.

"היי, כולי במתח!" – הגיע הזמן לכמה שאלות שאולי ממש היה לכם לא נוח לשאול

1. מה עושים שם כל היום מלבד לשבת ולספר סיפורים מביכים על כמה שתיתי?

תופתעו, אבל יש פעילויות קבוצתיות, תרפיה, אימון, יצירה, ספורט ואפילו מוזיקה וטיפים ל"החיים שאחרי".

2. למה כולם כל כך נחמדים שם? זה אמיתי בכלל?

כן, לכו קוראים לזה "אמפתיה". מוזר לנו, אנחנו ישראלים.

3. אפשרות חוזרת? מה אם חזרתי לשימוש?

ברצינות? אוקיי, קורה. כמה שזה נשמע קלישאתי – העיקר לא לאבד תקווה. מרכזי גמילה יודעים לעבוד גם עם מקרי קיצון.

אז חיים חדשים או סתם אשליה? הידעתם שזה תלוי בכם ולא במרכז?

הסיפור הכי מעניין בכל השיחה הזאת על מרכזי גמילה בישראל הוא שבעצם זו רק תפאורה. המקום לא חשוב כמו הבן האדם שנכנס דרך הדלת. אתם יכולים לבחור את המקום המדורג 5 כוכבים או את הדירה הקטנה בדרום ת"א – בסוף, לסטוריטל שלכם יש רק כוכב אחד – אתם. אתם אלה שתחליטו אם תהפכו את הסיפור שלכם מדרמה לטלנובלה או דווקא לקומדיה קורעת מצחוק.

אז בפעם הבאה שהחיים נותנים לכם לימון אבל בלי הטקילה – תזכרו: תמיד אפשר להכין לימונדה. או לפחות למצוא מרכז גמילה שיילמד אתכם איך.