בולימיה נרבוזה הקאות ושימוש במשלשלים – מה חשוב לדעת

הצד האפל של האסלה: מה באמת קורה כשגוף פוגש בולימיה?

בואו נודה באמת – כולנו חלמנו לפחות פעם אחת לאכול מכל הבא ליד בלי לעלות אפילו גרם בודד. למען האמת, הרעיון שאפשר לאכול עוגת שוקולד בגודל הראש שלנו ועדיין להיכנס לג'ינס מגיל 17 נשמע כמו הפנטזיה המושלמת. כן, אני רואה אתכם שם מצחקקים, אל תנסו להתכחש. אבל במציאות, זה עובד קצת אחרת. ולא, לא מדובר בחילוף חומרים קסום. תתכוננו, כי המסע לתוך הצד האפל של האסלה עומד להתחיל.

אז מהי בולימיה נרבוזה בכלל (ולמה זה בכלל נשמע כמו שם של להקת רוק?)

אם תהיתם, בולימיה נרבוזה היא בכלל הפרעה נפשית עם שם לטיני מפואר למדי. בתכל'ס – מדובר בהתקפי אכילה כפייתיים שבאים יחד עם ניסיון נואש "לפצות" על החגיגה הקולינרית באמצעות הקאות או משלשלים. במילים פחות יפות – אוכלים בלי לאות ואז מנסים להעלים ראיות. נשמע כמו משהו מתסריט הוליוודי מוגזם? ובכן, ההפרעה הזו ממש לא סלקטיבית כמו שמלת חתונה אצל קארדשיאן, היא יכולה לפגוש כמעט כל אחד, מכל גיל ומין.

3 סימנים מרכזיים שכדאי שתכירו (או איך מזהים את הדגלים האדומים בזמן)

• תנודות במשקל? זה מורכב יותר ממערכת היחסים של רוס ורייצ'ל: אדם הסובל מבולימיה יכול להיראות בריא לחלוטין. העליות והירידות במשקל עשויות להיות סמויות, ולכן לא תמיד יש סימן קל לזיהוי.
• "יצאתי לריצה… ישירות לשירותים": היעלמויות חוזרות לשירותים מיד לאחר ארוחה יכולות לעורר סימני שאלה. ואם זה קורה באופן קבוע, כנראה לא מדובר רק בבעיות עיכול.
• קניות מוגזמות של משלשלים ותרופות "טבעיות": מתחילים לחשוד שהשותף שלכם לדירה מנהל עסק צדדי של יבוא תרופות עצמאית? ייתכן שהוא מנסה לשלוט במשקל בצורה עמוקה ובעייתית.

מה באמת קורה לגוף שלנו כשמקיאים ומשתמשים במשלשלים? (רמז: הסוף לא הוליוודי)

לאחר התקפי אכילה, ההקאה או המשלשלים אולי מבטיחים לנו תוצאות מהירות, אבל המציאות העגומה היא שלטווח הרחוק הם גורמים הרס רב שאי אפשר פשוט למחוק בלחיצת כפתור delete.

אז מהן ההשלכות האמיתיות?

• אמייל השיניים – ביי ביי לשלמות החיוך: ההקאות החוזרות ונשנות גורמות לאובדן האמייל בשיניים, מה שאומר שהחיוך שלכם יזדקק לשיפוצים רציניים יותר מהבית של סבתא אחרי מבול.
• נזק לאיזון האלקטרוליטים בגוף (כן, הגוף שלכם זוכר הכל): ההקאות והשימוש במשלשלים גורמים לאובדן חמור של מינרלים ואלקטרוליטים חיוניים כמו אשלגן, שעלולים לגרום להפרעות קצב בלב ובעיות עצביות רציניות.
• "סליחה, חגורת העיכול לא מתפקדת": שימוש ממושך במשלשלים יכול להוביל לנזק משמעותי למערכת העיכול עד כדי הפסקת פעילות תקינה לחלוטין. כן, זה רציני יותר מלקלוט שהמקרר התרוקן בערב שישי לפני ביקור האורחים.

"אבל רגע, יש בכלל דרך לצאת מזה?" – נו, ברור שיש (והיא בהחלט לא פשוטה)

חדשות הטובות? בולימיה היא לגמרי ברת טיפול. חדשות הרעות? אתם לא יכולים פשוט לשלוח את עצמכם לשבת בפינה ולחשוב על המעשים שלכם. הדרך החוצה בהחלט דורשת אומץ, התמודדות, והרבה תמיכה. טיפול מקצועי בשילוב פסיכולוגים, אנשי מקצוע מהתחום הרפואי, ותמיכה משפחתית וחברתית הכרחי לחלוטין במסע הזה. וכן, אתם בהחלט ראויים לזה.

שאלות בסגנון "שאלות נפוצות" ששאלתם את עצמכם ולא העזתם לומר בקול (הנה, חסכנו לכם מבוכה):

• האם בולימיה זו סתם דרך לעשות דיאטה? לא ולא. זו הפרעה נפשית מורכבת שמצריכה טיפול נפשי ורפואי.
• זה באמת מזיק כל כך מהר? תופתעו כמה מהר הגוף שלכם מתחיל להרגיש את הנזק.
• האם גברים יכולים לסבול מבולימיה? בהחלט! לא מדובר בהפרעה המוגבלת למין אחד בלבד.
• האם אפשר "לרפא את עצמך לבד"? לצערי (או לשמחתכם, כי מגיע לכם קצת אהבה ותשומת לב), זה לא משהו שאפשר לפתור לבד.
• אני חושד שמישהו שאני מכיר סובל מזה, איך אני יכול לעזור? דברו איתו בעדינות, באמפתיה, והציעו תמיכה וסיוע של איש מקצוע. אל תשפטו ואל תנזפו, כי האשמה תרחיק אותו עוד יותר.

לסיכום (או איך להשתחרר מההרס העצמי – בלי לפוצץ שירותים)

גם אם הרעיון של "לאכול הכל ולזרוק החוצה" נשמע בהתחלה מושך כמו קופון הנחה לפיצה משפחתית, במציאות ההשלכות הרבה יותר גרועות ומסוכנות. הגוף שלכם הוא לא אפליקציה שיכולה לעבור מתיחת פנים בלחיצת כפתור. הוא זוכר, הוא נפגע והוא זקוק לאהבה וסיוע אמיתי. אל תהיו אלה שמתעלמים מהסימנים, כי בסופו של דבר, אף פרוסת עוגה לא שווה לכם את הבריאות שלכם – מבטיח.