איך להתמודד עם פגיעה נפשית עקב מצב בטחוני

איך המוח שלנו מתמודד עם טילים, סירנות ושאר "אפקטים מיוחדים"?

אז אנחנו חיים במדינה שבה פעם כרטיסים להופעות היו נחטפים בשניות, והיום? היום אנחנו כבר יותר מיומנים בלרוץ לממ"ד מאשר להופעות. מצב ביטחוני מתוח, סירנות צבע אדום, אזעקות לא צפויות – זה הפך לחלק בלתי נפרד מחיינו. אבל האם עצרתם רגע לחשוב: איך בדיוק כל ה"חגיגה" הזו משפיעה על המוח שלנו? (רמז: לא רק שאנחנו לא נהנים מזה, גם המוח שלנו מסתבר לא מעריץ גדול!)

רגע… המוח שלנו לא בנוי לעולם המודרני?

בינינו, המוח האנושי התפתח בעיקר בתקופה שבה מידע על איומים הועבר בצעקות "נמר!" או בבהלה המונית שהייה קורית פעם בשנתיים. בעולם המודרני אנחנו מוקפים במידע מלחיץ באופן תמידי ובעיקר כאן אצלנו, המידע כולל סירנות וטילים. מסתבר שלמוח שלנו אין עדכון גרסה שמתמודד אוטומטית עם זה. הוא פשוט מסתכל על סירנה או פיצוץ קרוב ואומר לעצמו: "אמ… זה בטח נמר או אריה או משהו? אוקיי, הנה לך קצת אדרנלין וחרדה, תסתדר עם זה!"

4 צורות שבהן המוח שלך צועק SOS בלי שידעת

1. רגע, שכחתי למה נכנסתי לחדר… שוב?

זיכרון לטווח קצר מושפע בצורה ניכרת מהלחץ המתמשך. בעיות ריכוז, קשיים בלימודים או בעבודה, ואפילו מצב שבו אתם נכנסים לחדר ושוכחים למה. לא, אתם לא משתגעים. פשוט המוח שלכם עסוק בלחשב מסלולי מילוט ולא בלזכור את קוד ה-WiFi.

2. למה אני כל כך עייף אם בקושי זזתי כל היום?

מכירים את ההרגשה הזאת שאתם גמורים מעייפות אבל באמת שלא עשיתם כלום חוץ מלהיבהל מהרעש? אז ככה, מערכת העצבים שלנו מתעייפת מלפעול במצב של כוננות תמידית. כשהגוף בדריכות כל הזמן, אנחנו מתעייפים כמו אחרי מרתון בלי לזוז מטר אחד.

3. למה בא לי לאכול פתאום את כל הגלידה שבמקפיא?

רמות הקורטיזול – "ההורמון הלחוץ" – עולות בשמיים, ואיתן גם הרצון לזלול פחמימות וסוכרים. אז כן, יש לכם באמת תירוץ ביולוגי ללמה אתם לא מפסיקים לפתוח את המקרר בסבב של חמש דקות. (באמת, אני נשבע לכם, זאת המדע!)

4. מישהו יודע למה אני עצבני כל כך?

עצבים, חוסר שקט פנימי, ומצבי רוח משתנים ללא סיבה הם תגובות נורמליות לגמרי של המוח שלכם שמנסה להבין מה לעזאזל קורה ואיך שורדים את הכאוס הזה. אז כן, ייתכן שאתם מוציאים עצבים על החבר, השכן או על עצמכם למרות שלא מגיע לכם. (אולי לשכן כן?)

טוב, הבנתי. מה עושים עם כל זה?

קודם כל, תנשמו עמוק. (באמת תנשמו! לא סתם פעם שעברה לא נשמתם וקיבלתם את החטיף זעם הזה!) אז מה כן יעזור למוח שלנו להתמודד קצת יותר טוב?

• פעילות גופנית: מתברר שאין כמו מעט ספורט כדי לפרוק את כל הלחץ והצער שנאגר במוח ובגוף. וכן, גם הליכה סביב השכונה נחשבת.
• שיחות עם חברים: מסתבר שלנוירונים במוח יש חולשה לרכילות ושיחות נפש. איך אומרים, ההקלה משתלמת.
• הפחתת זמן מסך וחדשות: די. באמת. לא חייבים להתרענן בחדשות כל שלוש דקות. בטלו את ההתרעות ועדכנו פעם-פעמיים ביום. ההבדל אדיר.
• תנסו לפנק את המוח שלכם: מוזיקה טובה, סרט מצחיק, מדיטציה קצרה – המוח מעריך כל תשומת לב חיובית.

שאלתם? תענו בבקשה! 6 שאלות חשובות שכולנו שואלים

האם כולם מושפעים באופן שווה?

ממש לא. יש אנשים שיותר רגישים מטבעם, ויש כאלו שהמוח שלהם עמיד יותר ללחצים. אבל בסוף, אף אחד לא חסין.

כמה זמן נמשכת ההשפעה הנפשית?

זה יכול להימשך משבועות ועד חודשים ואפילו שנים אחרי שהמתח פוחת. תלוי בחומרה וכמובן בכמה תמיכה אתם מקבלים.

האם אפשר לטפל בזה לבד או חייבים טיפול מקצועי?

אפשר לשפר לבד, אבל אם אתם מרגישים קשיים משמעותיים בתפקוד – לא להתבייש לפנות לגורם מקצועי. אל תהיו גיבורי-על, תשאירו את זה לאולפנים של מארוול.

האם ילדים מושפעים יותר מאשר מבוגרים?

כן ולא. ילדים מגיבים אחרת. הם פגיעים יותר וגם מתאוששים מהר יותר בתנאים נכונים. ההבדל הגדול: המבוגרים יכולים (וצריכים) לסייע להם.

האם המצב הביטחוני יכול לגרום להשפעות פסיכולוגיות לטווח ארוך?

כן. במקום שבו המתח והסכנה הם כרוניים, הנפש חייבת התייחסות. אל תזלזלו בזה.

מה הכי חשוב לזכור במצב הזה?

שאתם לא לבד. מה שאתם מרגישים הוא טבעי לגמרי, וחולים או "משוגעים" הם ממש לא מילים שמתאימות לתאר את זה.

בשורה התחתונה: הגוף שלכם מדבר איתכם, תקשיבו לו

אז נכון שהבעיה הביטחונית פה לא נעלמת בינתיים, אבל הנפש שלכם שווה לפחות כמו הממ"ד המשוכלל ביותר – היא חייבת תחזוקה והקשבה. אז בפעם הבאה שהמוח שלכם אומר לכם שהוא מותש, עייף או מרגיש רע, אל תנסו להשתיק אותו עם עוד גלידה (למרות שזה מפתה). אל תשכחו, אתם אולי לא יכולים לשלוט במה שקורה בחוץ, אבל בהחלט יכולים להשפיע על מה שקורה בפנים.