איך להתמודד עם דיכאון במסגרת הפרעה דו קוטבית

היי דאון, ביי דאון: איך לעזאזל שורדים דיכאון במסגרת הפרעה דו-קוטבית?

אז התעוררתם בבוקר, פתחתם עיניים ואתם מרגישים כאילו אפור לכם בלב, שחור לכם בראש ומזג האוויר שם בחוץ נראה כמו רקע מושלם לפרסומת כדורי הרגעה. ברוכים הבאים לפרק החדש בסדרת הדרמה "החיים שלי" בבימוי הפרעה דו-קוטבית. דיכאון הוא לא סתם עצב חולף, הוא כמו קקטוס עקשן שיושב לכם על הלב ומסרב לזוז, אבל עכשיו נשאלת השאלה הגדולה – איך לעזאזל עוברים את זה בשלום? בואו נרד יחד למערבולת הלא-משעשעת וננסה לצאת משם בחיים.

מה באמת קורה בראש כשדו-קוטביות פוגשת דיכאון?

הפרעה דו-קוטבית מרגישה לעיתים כמו נסיעה מוזרה בפארק שעשועים: פעם אתם במגלשת אקסטרים של מצב רוח מרומם, רעיונות גאוניים ואנרגיה בכמויות מסחריות, ופעם אחרת ברכבת שדים של דיכאון תהומי, חוסר אנרגיה ותחושת חוסר משמעות מוחלטת. הבעיה הכי קשה היא שתקופת הדיכאון מגיעה בדיוק כשהתרגלתם לעוף באוויר. זה כמו להיות עם כרטיס לעולם החלומות ולגלות שהגעתם בטעות למרתף חשוך ובו שדים שיש להם רק חדשות רעות עבורכם.

אז מה עושים עכשיו? כלים לשרוד את הבאסה הכפולה!

בואו נודה על האמת, אין מתכון קסם אחד שמתאים לכולם, אבל הנה כמה רעיונות פרקטיים כמו קפה בבוקר, שיעזרו לכם לעבור את התקופה הקרובה:

• קודם כל, לא סוליקו: נסו שלא להישאר לבד עם כל החרא הזה. לא פשוט להרים טלפון כשאתם מרגישים שהעולם מתרסק, אבל חבר טוב או בן משפחה יכול להיות העוגן שלכם גם בים הסוער של הדיכאון.
• שגרה פשוטה, לא סדרתית: גם ברגעים שאתם מרגישים שנולדתם לטפל בנטפליקס ובספה, נסו להכניס איזו פעולה קטנה לשגרה. אפילו לשטוף כלים, לטייל עם הכלב או לעשות סיבוב קטן בחוץ זה כבר ניצחון.
• יומן רגשי? נשמע מוזר אבל יעיל! זה אולי נשמע כמו טיפ מסדרת דרמה של ערוץ Hallmark, אבל כתיבת תחושות יכולה לפרק מעט את המתח. הכתיבה משמשת כמו פח זבל נפשי שיכול לקלוט את כל הג'אנק שאתם סוחבים על הכתפיים.
• פעילות גופנית? אתם רציניים?! כן, רציניים לגמרי. מחקרים מוכיחים שפעילות גופנית, אפילו מתונה, מפיגה מתחים ומשחררת קצת את הסטרס במוח. אז יאללה, לאימון – גם אם רק הליכה.
• הכי חשוב: עזרה מקצועית היא לא התבוסה שלכם – היא הניצחון שלכם. למצוא מטפל שאתם סומכים עליו, פסיכולוג או פסיכיאטר טוב, זה כמו למצוא חבר לנפש – כזה שיכול אשכרה לעזור לכם לשנות את הפרספקטיבה ולהזיז עניינים.

"כולם חושבים שאני משוגע?" שאלות (מנצחות) ותשובות (קלילות) על החיים עם הפרעה דו-קוטבית

1. מותר לי לאהוב את מצבי המאניה שלי?

ברור, רק שימו לב שהיא לא משתלטת יותר מדי! כן כן, זה מגניב להיות יצירתיים וחדורי מוטיבציה, אבל הכי חשוב לשמור על מודעות והגבולות. כיף כן, מלחמת עולם פחות.

2. האם הדיכאון בהפרעה דו-קוטבית הוא כמו הדיכאון הרגיל?

בגדול, כן ולא. העוצמות יכולות להיות חזקות ומשתנות במהירות רבה, והשינויים בין מצבי הרוח גורמים לזה להיות מעט יותר מסובך; מהסוג שגורם לכם להבריק במבחן, אבל לפספס את השאלה הכי קלה.

3. שמירה על תזונה יכולה לעזור?

האמת? כן. מכירים את המשפט "אתה מה שאתה אוכל"? אם תאכלו זבל, הגוף שלכם יגיד תודה ויכנס למוד עצלן. תזונה טובה יכולה להקל משמעותית על התמודדות ארוכת טווח.

4. האם הפרעה דו-קוטבית יכולה לעבור מתישהו?

הפרעה דו-קוטבית היא מצב כרוני, אבל היא בהחלט ניתנת לשליטה. עם טיפול מתאים ושילוב נכון של הרגלים, זה הופך לעניין שאני מבטיח לכם שתוכלו להתמודד אתו בכל סדרה של נטפליקס.

5. בן הזוג/ה שלי מתמודד/ת עם הפרעה כזו, אני יכול לעזור לו/לה איכשהו?

כן, בהחלט. הכי פשוט – הקשבה, הבנה, תמיכה. בלי להעיק ובלי לשפוט, ובלי לפתור הכול במקומם.

"זה יעבור מתישהו?" – השורה התחתונה

בסופו של דבר, ההתמודדות עם דיכאון בהפרעה דו-קוטבית היא לא מארז שוקולד חלב, וגם אין כאן מתכון קסום להצלחה מיידית – אבל זה לא אומר שאין תקווה. הכלים הזמינים, המודעות האישית, הסביבה התומכת ובעיקר ההומור העצמי (כי אין ברירה אחרת) יכולים לעשות מהפך ענקי בדרך שבה אתם מתמודדים. היי, בינינו, גם קקטוסים לא חיים לנצח (טכנית כן, אבל זרמו איתי)! אז גם אם היום שחור ואפור, מחר יהיה כנראה פחות אפור – ואולי, רק אולי, הקקטוס שעל הלב יקטן קצת. נתראה בצד האחר של הרכבת המשוגעת הזו! אתם מעולים, וטוב שאתם פה. לא אמרתי סתם שהחיים הם לונה פארק, נכון?