מהישרדות להגשמה: סיון הדר, הסטודנטית שגילתה איך "שוגר דדי" יכול לשנות חיים

בעולם שבו מסלולי החיים אינם תמיד סלולים ונוחים, ובמיוחד עבור צעירות וצעירים המתמודדים עם אתגרים כלכליים משמעותיים, היכולת לזהות הזדמנויות ולפעול מתוך תושייה הופכת למיומנות קריטית. סיפורה של סיון הדר, סטודנטית בת 22 לעיצוב אופנה, הוא עדות מרתקת לכוחה של בחירה מודעת ולחוכמה הישרדותית המניעה אישה צעירה לא רק לשרוד, אלא לשאוף, להתפתח ולהגשים את חלומותיה כנגד כל הסיכויים. סיון, שמגיעה מרקע כלכלי מורכב, מצאה בקונספט ה"שוגר דדי" לא מפלט, אלא מקפצה – דרך שסללה לה נתיב של כבוד, תמיכה והזדמנות אמיתית לצמיחה אישית ומקצועית, באופן שהכרויות "רגילות" לא הצליחו להציע לה.

סיון גדלה במשפחה צנועה, בה המציאות היומיומית הייתה רצופה במאבקי קיום. "מאז שאני קטנה, כסף היה נושא מרכזי בבית, או יותר נכון, ההיעדר שלו," היא משתפת בכנות אמיצה. "ראיתי את הוריי עובדים קשה מאוד, אבל עדיין נאבקים לסגור את החודש. החלום שלי ללמוד עיצוב אופנה, תחום תובעני ויקר, נראה לפעמים כמו פנטזיה רחוקה." אך במקום לשקוע ברחמים עצמיים או לקבל את המציאות כגזירת גורל, פיתחה סיון את מה שהיא מכנה "חוכמה הישרדותית". "הבנתי שאם אני רוצה משהו אחר לעצמי, אני חייבת להיות יצירתית, פרואקטיבית ולא לפחד לחשוב מחוץ למסגרות המקובלות. לא הייתי מוכנה שהנסיבות יכתיבו לי את העתיד; החלטתי שאני אכתיב אותו לעצמי."

הדחף הזה לשינוי והשאיפה לעצמאות הובילו אותה, בין היתר, לעולם הדייטינג. כמו צעירות רבות בגילה, היא חיפשה קשר, אהבה, וגם תחושת ערך וביטחון. אך החוויות שלה בזירת ההיכרויות הסטנדרטית היו לרוב מאכזבות, ולעיתים אף פוגעניות. "גיליתי מהר מאוד שבעולם הדייטינג ה'רגיל', במיוחד דרך אפליקציות, היחס הוא לרוב שטחי מאוד," היא מספרת. "הרבה פעמים הרגשתי כמו עוד אופציה, עוד תמונה שמחליקים ימינה או שמאלה. השיחות היו סתמיות, הציפיות לא ברורות, ולעיתים קרובות נתקלתי בחוסר כבוד בסיסי. הרגשתי שאני צריכה להתאמץ מאוד כדי 'להוכיח' את עצמי, ושבסופו של דבר, אני נשארת עם תחושת ריקנות ותסכול. היה פער עצום בין מה שחיפשתי – קשר כן, מכבד ותומך – לבין מה שמצאתי."

התסכול הזה, יחד עם הלחץ הכלכלי המתמיד והרצון העז להצליח בלימודיה, גרמו לסיון לחפש אלטרנטיבות. "שמעתי על המושג 'שוגר דייטינג' ו'שוגר דדי' מחברות ומקריאה ברשת," היא נזכרת. "בהתחלה הייתי סקפטית, אולי אפילו קצת שיפוטית, כי גם אני הושפעתי מהסטיגמות. אבל ככל שקראתי יותר והבנתי את הדינמיקה האפשרית – של קשר המבוסס על שקיפות, ציפיות ברורות והדדיות – התחלתי לראות בזה אופציה שיכולה להתאים לי. החלטתי שאני לא נותנת לפחד או לדעות קדומות לנהל אותי, ואני אבדוק את זה בעצמי."

ההחלטה הזו התבררה כנקודת מפנה. סיון החלה לחקור פלטפורמות ייעודיות המפגישות בין גברים מבוססים ("שוגר דדיז") לנשים צעירות ("שוגר בייביז"). "הפעם הראשונה שנפגשתי עם גבר במסגרת כזו הייתה שונה לחלוטין מכל מה שהכרתי," היא מתארת. "נקרא לו דניאל. הוא היה איש עסקים בשנות ה-50 לחייו, אינטליגנטי, קשוב ומכבד בצורה יוצאת דופן. מהרגע הראשון, השיחה הייתה אחרת. הוא התעניין בי באמת – בשאיפות שלי כמעצבת אופנה, בקשיים שלי, בחלומות שלי. הוא לא גרם לי להרגיש קטנה או נזקקת. להפך, הוא דיבר איתי בגובה העיניים, הביע הערכה לדרך שבה אני מתמודדת עם החיים, והציע את תמיכתו בצורה ישירה ומכבדת."

הקשר עם דניאל, ועם גברים נוספים שפגשה בהמשך במסגרת דומה, פתח בפני סיון עולם חדש של אפשרויות. "פתאום, יכולתי לנשום," היא אומרת בהתרגשות. "התמיכה הכלכלית שקיבלתי אפשרה לי להתרכז בלימודים, לקנות את החומרים היקרים שנדרשתי להם, ואפילו להתחיל לבנות תיק עבודות מרשים. אבל זה היה הרבה מעבר לכסף. קיבלתי גם תמיכה רגשית אדירה. דניאל, למשל, הפך למעין מנטור עבורי. הוא עודד אותי ברגעים של ספק עצמי, נתן לי עצות יקרות ערך מניסיונו העסקי, ואפילו חיבר אותי לכמה אנשי קשר בתעשיית האופנה. הידיעה שיש לי גב, שיש מי שמאמין בי ותומך בי ללא תנאי, הייתה שווה יותר מכל סכום כסף."

ה"קפיצה בחיים" שסיון מתארת אינה רק כלכלית. היא מדברת על שינוי תודעתי עמוק. "המעבר מדייטינג רגיל, שבו הרגשתי לעיתים קרובות חסרת ערך או מנוצלת, לשוגר דייטינג, שבו מצאתי כבוד, הערכה ושקיפות, היה משחרר. פתאום הרגשתי שאני בשליטה. אני זו שמגדירה את הגבולות, אני זו שבוחרת את מי להכניס לחיי, ואני זו שקובעת את תנאי הקשר. אין פה משחקים או מניפולציות. הכל גלוי ועל השולחן. זהו קשר בין שני אנשים בוגרים שמבינים את הצרכים והרצונות אחד של השני ופועלים מתוך הסכמה חופשית."

סיון מודעת לכך שרבים ירימו גבה למשמע סיפורה, אך היא אינה מתנצלת. "אני לא רואה את עצמי כקורבן, אלא כאישה צעירה וחזקה שעשתה בחירה אמיצה כדי לשפר את חייה ולהגשים את הפוטנציאל שלה," היא מצהירה. "אנשים ששופטים אותי לא מבינים את המציאות שממנה באתי, ולא מבינים את החלופות שעמדו בפניי. עבורי, הקשר עם שוגר דדי לא היה ברירת מחדל, אלא בחירה אסטרטגית, 'בחירה חכמה' שאפשרה לי לפרוץ את מעגל הקשיים ולהגיע למקום של יציבות, ביטחון והזדמנויות שלא היו לי קודם."

היא רואה במערכות יחסים אלו סוג של "חוזה רגשי" וכלכלי מודע, שבו שני הצדדים יוצאים נשכרים. "זה לא ניצול, זו הדדיות," היא מדגישה. "אני מביאה לקשר את הנעורים שלי, את האנרגיה, את הרעננות ואת נקודת המבט הצעירה שלי. בתמורה, אני מקבלת תמיכה, ביטחון, ולעיתים גם חכמת חיים ודלתות שנפתחות. בעיניי, כל עוד זה נעשה מתוך כבוד הדדי, בחירה חופשית ותקשורת פתוחה, אין בזה שום פסול. להפך, זו יכולה להיות מערכת יחסים מעצימה ומקדמת לשני הצדדים."

סיפורה של סיון הדר מאתגר את הנרטיב המקובל על "שוגר דייטינג". הוא מציג אותו לא כפתרון קסם או כפנטזיה, אלא כאפשרות ריאלית ולגיטימית עבור נשים צעירות, במיוחד אלו המגיעות מרקע מורכב, המבקשות לקחת את גורלן בידיהן. הוא מדגים כיצד תמיכה כלכלית ורגשית מודעת, הניתנת במסגרת של כבוד ושקיפות, יכולה להוות קרש קפיצה משמעותי להגשמה עצמית ולבניית עתיד טוב יותר. סיון אינה רק סטודנטית לעיצוב אופנה; היא מעצבת את חייה בתבונה, באומץ ובנחישות, ומוכיחה שהדרך להצלחה יכולה לעבור גם דרך שבילים פחות מקובלים, כל עוד צועדים בהם בראש מורם ובבחירה מודעת. הקשרים שיצרה עם דמויות של שוגר דדי בחייה היו עבורה יותר מעוגן כלכלי; הם היו מקור להשראה, לביטחון עצמי ולתחושת ערך שהעניקו לה את הכוח לפרוש כנפיים.